<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ח ח"א</h1>
<h2>דף עג:</h2>
אמר לחבירו קנה לי יין ונתן לו מעות והתנה שאם לא יקנה לו יין משלו ואפי' אמר לו יין סתם לא משלם אם לא קנהו משום דהוי אסמכתא דאם לא התנה שימצא לו יין דאין משלם לו שום דבר משום דהוי מבטל כיסו של חבירו שאין לו עליו אלא תרעומת ואסמכתא שאמרנו אף על גב דאין בידו הדבר תלוי באחרים (כמו שביארתי בדיני אסמכתא) מציעא. שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות שום דבר קנה לא' קנה לכולן והוא שלא נתנו כל אחד מעות צרורין וחתומין כל אחד לבדו אבל נתנו למי שקנה קנה ולמי שלא קנה לא קנה. וכתב הרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה שאין זה תלוי כלל בדעת השליח לומר דעתי היה לכולן או לאחד מציעא. האומר לשליח לעשות לו שום דבר גדול וטוען שנאבד והוא דבר שאם היה אמת כמו שהוא אומר שיהיה לו קול ולא יצא הקול מביא עדי' שליח או ישלם ואינו נאמן בשבועה כגון האומר לשלוחו הילך מעות וקנה ליד' מאה דני חמרא כלומר חביות ואומר שליח קניתי והחמיצו ולא יצא קול בעיר שהחמיצו צריך להביא עדים שהיו יין כשקנאם מציעא [פ"ג ע"א] (ובדיני שומרים תמצא בחלק ראשון). שליח אינו מקבל מי שפרע ולא משלחו בדבר שיכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי מציעא [ע"ד ע"ב]. שליח נשבע על טענת ספק כמו אפוטרופוס ובן הבית שנשבעין על טענת שמא שבועות [מ"ח ע"ב].
<h2>דף פג.</h2>
אמר לחבירו קנה לי יין ונתן לו מעות והתנה שאם לא יקנה לו יין משלו ואפי' אמר לו יין סתם לא משלם אם לא קנהו משום דהוי אסמכתא דאם לא התנה שימצא לו יין דאין משלם לו שום דבר משום דהוי מבטל כיסו של חבירו שאין לו עליו אלא תרעומת ואסמכתא שאמרנו אף על גב דאין בידו הדבר תלוי באחרים (כמו שביארתי בדיני אסמכתא) מציעא. שלשה שנתנו מעות לאחד לקנות שום דבר קנה לא' קנה לכולן והוא שלא נתנו כל אחד מעות צרורין וחתומין כל אחד לבדו אבל נתנו למי שקנה קנה ולמי שלא קנה לא קנה. וכתב הרב רבינו משה בר מימון זכרו לברכה שאין זה תלוי כלל בדעת השליח לומר דעתי היה לכולן או לאחד מציעא. האומר לשליח לעשות לו שום דבר גדול וטוען שנאבד והוא דבר שאם היה אמת כמו שהוא אומר שיהיה לו קול ולא יצא הקול מביא עדי' שליח או ישלם ואינו נאמן בשבועה כגון האומר לשלוחו הילך מעות וקנה ליד' מאה דני חמרא כלומר חביות ואומר שליח קניתי והחמיצו ולא יצא קול בעיר שהחמיצו צריך להביא עדים שהיו יין כשקנאם מציעא [פ"ג ע"א] (ובדיני שומרים תמצא בחלק ראשון). שליח אינו מקבל מי שפרע ולא משלחו בדבר שיכול לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי מציעא [ע"ד ע"ב]. שליח נשבע על טענת ספק כמו אפוטרופוס ובן הבית שנשבעין על טענת שמא שבועות [מ"ח ע"ב].
